רש"י על מעילה ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מעילה ג׳ ע״ב:ט״ו רש"י על מעילה ה׳ ע״א:א׳ »

1 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה והא. היאך מביא אחרים השיריים לידי פיגול כו' ומביא השיריים לידי פיגול. כצ"ל:

2 מעילה פתח ↗

הָא נָמֵי, אִיסּוּרָא דְּמַיְיתֵי לִידֵי פִּיגּוּל.

3 זבחים פתח ↗

כִּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין, וְיִפָּסֵל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְגוֹ׳״ – מַקִּישׁ בְּכוֹר לְמַעֲשֵׂר; מָה מַעֲשֵׂר – אֵינוֹ נִפְסָל מִשָּׁנָה לַחֲבֶירְתָּהּ, אַף בְּכוֹר – אֵינוֹ נִפְסָל מִשָּׁנָה לַחֲבֶירְתָּהּ. אִיצְטְרִיךְ; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי בְּכוֹר, דְּלָאו בַּר הַרְצָאָה הוּא; אֲבָל קָדָשִׁים, דִּבְנֵי הַרְצָאָה נִינְהוּ – אֵימָא לָא לִירַצּוֹ; קָא מַשְׁמַע לַן. וְאַכַּתִּי מֵהָתָם נָפְקָא?! ״וְהָיָה בְךָ חֵטְא״ – וְלֹא בְּקׇרְבָּנְךָ חֵטְא! וּבֶן עַזַּאי – הָהוּא מִבְּעֵי לֵיהּ: ״וְהָיָה בְךָ חֵטְא״ – וְלֹא בְּאִשְׁתְּךָ חֵטְא. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֵתָה אֶלָּא אִם כֵּן מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ מָמוֹן וְאֵין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ״ – בְּהַאי עָוֹן דְּ״בַל תְּאַחֵר״ נָמֵי מֵתָה; קָא מַשְׁמַע לַן. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: בְּמַחְשָׁבָה הוּא נִפְסָל, וְאֵינוֹ נִפְסָל בִּשְׁלִישִׁי. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר – ״לֹא יֵחָשֵׁב״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יַנַּאי – דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי: מִנַּיִן לְמַחְשָׁבוֹת שֶׁמּוֹצִיאוֹת זוֹ מִזּוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יֵחָשֵׁב״ – לֹא יְעָרֵב בּוֹ מַחְשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת. וְרַב מָרִי מַתְנֵי, אָמַר רַבִּי יַנַּאי: מִנַּיִן לִמְחַשֵּׁב בְּקָדָשִׁים שֶׁהוּא לוֹקֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יֵחָשֵׁב״. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב מָרִי: לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה הוּא, וְכׇל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה – אֵין לוֹקִין עָלָיו! אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה – לוֹקִין עָלָיו. מַתְנִי׳ זֶה הַכְּלָל: כׇּל הַשּׁוֹחֵט, וְהַמְקַבֵּל, וְהַמְהַלֵּךְ, וְהַזּוֹרֵק; לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר; כְּזַיִת; חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת; וּבִלְבַד שֶׁיַּקְרִיב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. כֵּיצַד קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ? שָׁחַט בִּשְׁתִיקָה, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ; אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ, וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק בִּשְׁתִיקָה; אוֹ שֶׁשָּׁחַט וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ – זֶהוּ שֶׁמַּקְרִיב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. כֵּיצַד לֹא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ? שָׁחַט חוּץ לִמְקוֹמוֹ, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ; אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ; אוֹ שֶׁשָּׁחַט וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ וְלִזְמַנּוֹ. הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ; אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ, קִיבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמָן; אוֹ שֶׁשָּׁחַט וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – זֶהוּ שֶׁלֹּא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. לֶאֱכוֹל כְּזַיִת בַּחוּץ כְּזַיִת לְמָחָר; כְּזַיִת לְמָחָר כְּזַיִת בַּחוּץ; כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר; כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל: כׇּל שֶׁמַּחְשֶׁבֶת הַזְּמַן קָדְמָה לְמַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם – פִּגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת. וְאִם מַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת לְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת – כָּשֵׁר; שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין. גְּמָ׳ אָמַר אִילְפָא: מַחְלוֹקֶת בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת; אֲבָל בַּעֲבוֹדָה אַחַת – דִּבְרֵי הַכֹּל עֵירוּב מַחְשָׁבוֹת הָוֵי. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף בַּעֲבוֹדָה אַחַת מַחְלוֹקֶת. בִּשְׁלָמָא לְאִילְפָא – מִדְּרֵישָׁא בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת, סֵיפָא נָמֵי בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן – רֵישָׁא בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת, וְסֵיפָא בַּעֲבוֹדָה אַחַת?!

4 מעילה פתח ↗

כְּגוֹן דְּאָמַר ״הֲרֵינִי שׁוֹחֵט סִימָן רִאשׁוֹן חוּץ לִזְמַנּוֹ, וְסִימָן שֵׁנִי חוּץ לִמְקוֹמוֹ״, אֲבָל בַּעֲבוֹדָה אַחַת – דְּכוּלֵּי עָלְמָא עֵירוּבֵי מַחְשָׁבוֹת הֲוַאי!

5 מעילה פתח ↗

הָכִי נָמֵי, לְכִי זָרֵיק תִּיגַּלֵּי מִילְּתָא. אִי בַּעֲבוֹדָה אַחַת, אִי בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת.

6 מעילה פתח ↗

אִי הָכִי, גַּבֵּי תוֹדָה נָמֵי, עַד דְּזָרֵיק!

7 מעילה פתח ↗

מַאי ״קָדַשׁ״ – לִיפָּסֵל, דְּבָעֵי שְׂרֵיפָה.

8 מעילה פתח ↗

לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: הַפִּיגּוּל לְעוֹלָם מוֹעֲלִין בּוֹ. לָאו אַף עַל גַּב דְּאִיזְּרִיק דָּם, וּמְסַיַּיע לֵיהּ!

9 מעילה פתח ↗

לָא, דְּלֹא זָרַק הַדָּם. אִי דְּלֹא זָרַק הַדָּם, מַאי לְמֵימְרָא?

10 הגהות יעב"ץ פתח ↗

רש"י ד"ה בסוף העמוד אלא לעולם וכו' ולא מיירי בחטאת ואשם. נ"ב נ"א היל' כאן לעולם בחטאתו כו' כצ"ל והד"א:

11 מעילה פתח ↗

וְעוֹד, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: לָן דָּמָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּזְרָקוֹ – מוֹעֲלִין בּוֹ.

12 מעילה פתח ↗

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּחַטָּאת – שַׁפִּיר.

13 מעילה פתח ↗

אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּעוֹלָה – צְרִיכָא לְמֵימַר?

14 מעילה פתח ↗

סֵיפָא וַדַּאי מְסַיַּיע לֵיהּ. רֵישָׁא, מַאי? הוֹאִיל וּמְסַיַּיע לֵיהּ סֵיפָא, מְסַיַּיע לֵיהּ נָמֵי רֵישָׁא?

15 פרדס יוסף פתח ↗

ששת רש"י הקדים שבת למשכן שא"ד שבת ע' יבמות ה': ובתד"ה כלכם וברא"ם ר"פ קדושים ובאמרי שפר להראנ"ח ז"ל. כ' יל"ד מה שהוציא הבערה, וחז"ל אמרו הבערה ללאו או לחלק, ולרש"י א"ש דהראה דאין מלאכת משכן דוחה שבת, אבל בעבודת קרבנות דנעשה ע"י הבערת אש דוחה שבת, וז"ש בכל מושבותיכם א"א מבעיר אבל אתה מבעיר במשכן, אמנם רמב"ן כ' שהוצרך כדי לאסור אוכל נפש שרובו נעשה ע"י אש, וז"ל מפני של"א העושה בו כל מלאכה כמ"ש בי' דברות, ל"ת כל מלאכה ואמר מלאכה סתם, והי' אפשר להוציא מלאכת אוכ"נ וכו' ועא"ע, ונ' מדברי' שבפסח לא נא' כל מלאכה ואוכ"נ מותר והיינו טועים ג"כ כאן, ותמוה שבפ' בא י"ב ט"ז כ' ל"ת כל מלאכה בא' וז', ונר' כיון של"א כאן כל מלאכה כמו בי' דברות הי' מקום לטעות להתיר אוכ"נ, ומפני שהק' לו ע"ז שא"א לטעות כיון שאמר סתם ל"ת מלאכה יורה איסור אוכ"נ, אבל במקום שמותר לא יאמר כל מלאכה סתם רק כל מלאכת עבודה, וזה מפורש בפ' אמור ופנחס, שבכל יו"ט אמר כל מלאכת עבודה, חוץ מיה"כ כ' כל מלאכה סתם, וכאן של"א עבודה א"א לטעות, ע"כ כ' רמב"ן שאין זה דקדוק, דבחג המצות בפ' בא כי כל מלאכה סתם ולא עבודה, ועכ"ז מותר באוכ"נ וזה דברי הא"ע, וע' בזרע ברוך פ' תפלת השחר דבר נכון. - ובס' חסידים תקס"ח כ' אב שמצוה לבנו מעשים מה שחפץ שיעשה תחלה יאמר לו באחרונה, שהרי במשכן נאמר למשה תחלה עשייתה ושמירת שבת באחרונה בפ' תשא, ומשה הקדים שבת ע"ש. - ושם בפ' בא דף פ"ב. הבאתי בענין עישון ביו"ט, ע"ס תרשיש שהם סי' כ' האריך בזה והביא ג"כ מג"א תקי"ד וחי"א כלל צ"ה סי"ז דאסור דאינו דבר השוה לכל נפש, ובקיצור ש"ע צ"ה סל"ב לא הכריע בזה, אלא כ' ועישון נחלקו הפו', אמנם בשע"ת ר"י סק"ט ותקי"א סק"ה כ' בשם משאת משה דביו"ט ב' מותר, וכ"כ במטה אפרים תקצ"ט ס"א, דנהג לא לעשן ביו"ט ראשון רק בשני, ואף מי שעשן ביו"ט א', בר"ה יש לו לפרוש, ובמשבצות תקי"א סק"ב הביא פנ"י שבת ל"ט. דנהג לעשן, ובמור וקציעה הביא שאביו החכ"צ נהג היתר, וע"ע בחי' על ה' יו"ט מהכו"פ הלכה ו' ד"ה ומעתה שהתיר אף ביו"ט א', ועשו"ת כתב סופר או"ח סי' ס"ח שהאריך בזה, וע"ע בישועות יעקב תקי"א ועקרי הד"ט או"ח סי' כ"ב אות ל"ג וז"ל התיר לשתות טיטון ביו"ט לא כמג"א ובתנאי שלא ידליק בגחלת רק ע"י שלהבת, וע"ע ס' נתיבות השלום ח"ב בקונ' עגונות בשו"ת בסוף הס' ד"ה נשאלתי ומנחת יו"ט סי' צ"ח:ובילקוט אי' יכול יהי' פגימת מזבח מזבח דוחה שבת ועמ"ש לקמן בזה, וצ"ב של"א בנין משכן, וי"ל דהסברא שידחה שבת כדי שיקריבו קרבנות, ומשכן נגמר בכ"ה כסלו ולא נתחנך עד א' בניסן לפ"ז למה ידחה שבת, אבל אחר חינוך שייך לומר שידחה בשביל הקרבה, ולפ"ז אי נפקא דל"ד שבת מדהקדים שבת למשכן, י"ל מלאכת משכן ל"ד דהא מה דהקדים שבת קודם התחלת בנין דאקדמי', אבל פגימה שהוא אחר החינוך דוחה שבת, וממיעוטא דאך כו' נלמד דאין שום דבר דוחה:ובשו"ת בית יצחק יו"ד ח"א בדף האחרון, הביא ילקוט כאן וביום השביעי יהי' לכם קדש, של"י ישראל אומרים הואיל ואנו מותרין לעשות מלאכה במקדש, נהי' מותרין ג"כ בגבולין ת"ל כו', ובזית רענן פי' דס"ד דלאוכל נפש מותר, ותמוה דאיזה מלאכה מותר במקדש, והביא דשחיטה היתר בזר אף בשבת עש"ה, ובאו"ח סי' י"ב בשולי המכתב, ועכל"ח כאן, המקנה קידושין ל"א. ד"ה איסתייע, אמרי בינה הל' יו"ט סי' ב', קו"ד תו"ט סי' ט"ז, ודגל התורה ח"א סי' ה', ומהאריכות לא העתקתי. - ועל קו' מפו' ה' אמר למשה משכן קודם ואח"כ שבת, ומשה הפך והקדים שבת למשכן קחו מאתכם תרומה, ע' קו"ד חו"ב סי' מ"ח ע"פ מד"ר בשלח פכ"ג דרך צדיקים במה שהם סורחים הם מתקנים, וברש"י ל"ה כ"ז משום שבמשכן נשיאים התאחרו לכן בחנוכת הבית התנדבו תחלה, ולכן גם משה הקדים שבת, שנתאחר בפ' המן ולא הגיד פ' שבת שנצטוה לומר להם, והי' ביום הששי והכינו, עד ששאלו ואמר הוא הדבר כו' וכרש"י שם ט"ז כ"ב, ולכן הקדים שבת כדרך הצדיקים במה שמקלקלים מתקנים. - עי"ל עפמ"ש בנדרים י'. שלא יאמר לה' קרבן דלמא ימות קודם ומפיק ש"ש לבטלה, וה"נ ירא משה לומר מלאכת משכן קודם שמא לא יספיק לומר אזהרת שבת ויטעו דמשכן דוחה שבת:ובילקוט דרושים כ' בקו' רא"ם על רש"י שא"ד שבת, הא בלא"ה אין עשה דוחה ל"ת שבמיתה, וי"ל ע"פ מד' דקרח חלק על שבת, והכוונה דאי' במד' חכם גדול הי' קרח ומטועני ארון, והפי' דבסוטה ל"ה. ארון נושא את נושאיו דמפו' כ' על "בטבעות הארון יהי' הבדים לא יסירו ממנו" ארון מרמז ללומדי תורה, והבדים הם המחזיקים, וכמו והגית בו יומם ולילה כן צריכים המחזיקים להיות תמיד דבוקים בהם ולא יקמיצו ידיהם, והעולם סוברים שמפרנסים להת"ח, וצ"ל משועבדים תחתיהם, ובאמת להיפך כמחז"ל בויק"ר סל"ד, ומד"ר רות פ"ה, יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם הבעה"ב, וז"ש הארון היינו ת"ח נושא את נושאיו המפרנס אותו, וז"פ "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב", וקדשתו מצוה על כיבוד שיהי' ראשון לכל דבר, ולא תאמר למה אני צריך לכבד אותו הלא אני מפרנסו, לכן אמר אדרבה לחם אלקיך הוא מקריב, הלחם ומזון שלך הוא ממנו, ובזכותו יש לך הכל, ואי' בילקוט שקרח חלק שמכל דבר צריכין ליתן לגבוה תו"מ, זרוע לחיים וקבה ועוד, אבל טעה שבזה שנותנים מקבלים חזרה, כמו ארון שנושא נושאיו, וא"כ קרח שהי' מטועני ארון הי' לו לידע שהוא לטובתו, ובשבת קי"ט. עשירים שבבבל זוכים שמענגים שבת, מן שבשבת נמשך שפע לכל השבוע, וכמ"ש זכור את יום השבת ועי"ז ש"י תעבוד כו', וכמ"ש בזה"ק ויקהל ר"ד: כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעי תלי', וזה כוונת המד' לא לרעתכם ניתן השבת רק לטובתכם, נמצא מכבד שבת כמו בחזקת ת"ח, וקרח שחלק על משה חלק ג"כ על שבת, וכן ה' צוה ליתן זהב וכסף ונחשת ועי"ז יתברכו, ושלא יהי' חימה, הזהיר תחלה על שבת וילמדו שע"י שבת יתברכו בכל טוב:ובס' ברית שלום כאן, ואמרי יוסף הביאו ירו' עה"פ ש"י תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קדש, דביום השביעי קאי אלמעלה, ומשמע דגם ביום השביעי תעשה מלאכה, והוא פליאה עצומה, ועמ"ש בזה בפרד"י בראשית די"ח: לרש"י שם בא שבת בא מנוחה, א"כ גם מנוחה נקרא מלאכה אבל ע"ז המנוחה אינו חייב אדרבא מצווה ועומד ע"ש. - עי"ל עפמ"ש בביצה כ': לכם ולא לגבוה, וזה כוונת ירו' דמהאי לכם יש למעט לצורך גבוה דקרבנות צבור שרי, ולא רק רשות אלא גם חובה דביום השביעי תעשה מלאכה, לפמ"ש שם לכם ולא לעכו"ם, י"ל הכוונה דעכו"ם ששבת חייב מיתה בסנהד' נ"ט., וע' בקובץ משכנות יעקב חוב' ב' סי' כ"ו, וכעת ראיתי דמפו' כ' דהעדר עשיה ג"כ חשיב מעשה, וראי' מרש"י מעילה ד': הלנה דקעביד כו' שהי' לו לזרקו ע"ש, ובדעת תורה סי' א' אות ס"ד, לקח טוב בריש הס' אחר הקדמה אות א', ובברכות ח'. קדמו נמשכו דעיילו לבי כנישתא, והא חשוכי הוא ההעדר מעיילי, וע"כ מוכח דכל רגע חשוב עיילו, ושימור בהמ"ק חשוב ג"כ עבודה, ע' אבני נזר יו"ד תמ"ט, וחמד"י, וריש ס' עולת תמיד. - עונ"ל דהנה על הפלוג' דב"ש וב"ה בשבת י"ח. בשביתת כלים, אי' שם בירו' פ"א ה"ה וז"ל ומ"ט דב"ש ש"י תעבוד וביום השביעי ועשית כל מלאכתך, גומרה מבעוד יום, ומ"ט דב"ה ש"י תעבוד וביום השביעי כו', הרי מפורש דלב"ה הפשט דגם ביום השביעי מותר לעשות מלאכה, היינו ממילא ע"י הכלים שלא ישבתו וז"ב:ובירו' הנ"ל נסתבכו האחרונים אי מעמיד קדרה בשבת סמוך לחשכה ונתבשל במוצ"ש, אי חייב משום מבשל, ואי יהי' חייב משכחת דגם בחול יהי' אסור מלאכה ממילא, ובירו' ה"ו דב"ה ילפו מלאכת היתר ממלאכת איסור אלו עשה כן בשבת שמא אינו אסור, ודכוותי' עשה כן מבעוד יום מותר ע"ש, ונר' מזה דלב"ה אם עשה בשבת אע"פ שנגמר במוצ"ש חייב כנ"ל, ועפמ"ג בפתיחה לה' שבת, ומנ"ח מצוה רצ"ח בזה, ולכאו' מנמ"י פ"ב דב"ק שהק' איך מדליקין נר בע"ש ודולק בשבת, אי אטו משום חציו הוי כהדליק בשבת, ות' דבשעת שדולק הוי כזורק חץ ונעשית כל המלאכה בע"ש ולא חיישי' אח"כ דהוי אונס שאינו יכול להחזיר עוד, וא"כ בנתן קדרה בשבת סמוך למוצ"ש, ונתבשל בחול ג"כ נימא כן דהו"ל כנגמר בשבת, - ומצאתי שהעיר בזה באב"נ או"ח סי' מ"ח ע"ש שהאריך בזה - והנה נר' מתוס' ב"ק י"ז: ד"ה זרק דבזרק חץ על הכלי, ובא אחר ושברו במקל לכ"ע האחרון חייב, וכ"כ ברשב"א שם, ועמ"ש בזה בקצה"ח ש"צ סק"א, הרי מבואר ההיפך מנמ"י דגם בחץ לא אמרי' דהחיוב בא תיכף על הזריקה, דאל"כ אמאי אחרון חייב הא בזריקת חץ כבר נתחייב ראשון, - ובגוף קו' הנמ"י כ' באיגרא רמא דנהי דחשיב כעשה מעשה בשבת, כיון דאיצטריך גם מעשה דע"ש הוי כשנים שעשאו, וג"כ הו"ל כזוז"ג דמעשה דהיתר ואיסור גרמו ביחד, ויש לעיין בזה דהא גם ב' שעשאו ג"כ אסור ורק דאינו חייב מיתה כמ"ש בשבת ג'. וע' מקור חיים בהגהות לסי' רס"ו דאיסור תורה יש, וע' ירו' רכ"ב דחגיגה דבשעת הגזירה על שבת הי' מתכוונין להוציא משא ע"י שנים ע"ש:ובבית האוצר ח"א כלל רי"ד הביא מכילתא כאן, יכול לא יהי' רשאי להדליק נר מע"ש בו', ת"ל לא תבערו אש ביום השבת, אבל אתה מבעיר מע"ש לשבת, וכ"כ בס' מגיד מישרים להב"י פ' ויקהל, וע"ע בס' אגלי טל מלאכת זורע בפשט ירו' הנ"ל, ובחלקת יואב קמא או"ח סי' י' ותנינא י"ג, ובהשמטות אות ו', ובלקח טוב כלל ו' אות י"ג, הביא ירו' פ"ג ה"ג מפסחים, וצפנת פענח פ"ט ה"א משבת בזה, ועמ"ש זקיני הגאון מלאסק ז"ל בשו"ת הרד"ד מ"ת או"ח סי' י"ג ובהגהות שם, בכל"ח יתרו אות ה' והשמטות שם, חמדת ישראל דיני שבת אות ל"ז, קובץ יבנה תרפ"ד בסי' ה' מה שכתבתי בזה, ובס' בית נאמן סי' י"ט ע' בכל המקומות ותמצא חדשות. - - וראיתי בס' ויעש אברהם מהגה"ק מטשעכענוב ז"ל דף תל"ז ראי' מאו"ח של"ו ס"ד דאסור להשליך תבואות בשדה במקום שיורדים גשמים, ולא שרי רק במקום שיאכלו העופות היום או ליומים ע"ש, דחיוב זורע ליכא רק אח"כ בהשרשה ולא יושרש רק אחר ב' ימים, ושרי באם יאכלו קודם, וא"כ כל זורע בשבת יושרש בחול, ומוכח דאזלי' בתר תחלת המלאכה וה"ה במבשל, וע"ש בעטרת זקנים שהאריך בזה. ובכל"ח אות ג' כ' הא בגרמא שרי בשבת דכ' לא תעשה ולא גרמא כשבת ק"כ:, אבל בהבערה כ' לא תבערו גם גרמא חייב ע"ש, וקשה דגם לא תבערו הפי' לא תעשו בידים, וכחולין ל"א. נפל הסכין ושחטה פסולה שנ' וזבחת, וכ' הרא"ש בסי' ח' דוזבחת כמו ועשית, וכ"כ טו"ז יו"ד ג' סק"א, וע' חת"ס אה"ע ח"א סי' כ', ושו"ת חבלים בנעימים ח"ד סי' ב':וראיתי עוד באדרת אלי' פ' עקב, לכן אין מדליקין רק בנר של חלב שהוא טרפה להוציא ממנה הדין עש"ה, וע"פ יש לדון שאין מדליקין בשבת בנר עלעקטרי וזה חדש. - ובנרות יו"כ ע' מג"א תר"י סק"ג, וש"ך יו"ד רנ"ו סקי"ב, ואיתא דצריך נר של שעוה, וכתבו לזה רמזים, "עמדי שבתך ומשענתך המה", "הקיצו ורננו שוכני עפר", "המיחדים שמך ערב ובקר" ובר"ת הוא "שעוה", - ואי נכון בגאז או עלעקטרי, עשו"ת בית יצחק יו"ד ק"כ, וע"ע מהר"ם שיק או"ח פ"ג, יד אלעזר נ"ח, שו"ת לבושי מרדכי מ"ת אה"ע בהשמטות לאו"ח נ"ט, נס לשושנים על שבת אות ל"ח, המאסף ירושלים שנה ט' סי' צ"א וקכ"א, וילקט יוסף ח"ד סי' קפ"ה, וס' הדרת קודש מכתב כ"ד מ' ונ"ח:ושמעתי עוד בשם הגה"ק מפילץ ז"ל בעל שפ"צ, בפסחים צ"ט: לא יאכל מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא רעב, ולא כתיב שיכנס לסעודת שבת, משמע דצריך לקבל שבת כשהוא רעב, אף דסעודה יהי' בשעה מאוחר בלילה, לא יאכל קודם השבת. - ושמעתי דבר נפלא בשם הגה"ק מקאצק ז"ל דסעודת שבת קודם מלילך על שמחת חתונה, וראי' מפסחים ק"א. ר"ה קדיש ואיתעקרא לי' שרגא, ועיילי לי' למניה לבי' גננא דבריה דהוי שרגא ואכל שם, וערשב"ם אלמא דאם לא כבה הנר אצלו לא היה אזיל לחתונת בנו ושבת קודם. וברמ"א רפ"א ס"א בשבת מאחרין יותר לבוא לבהכ"נ מבחול, דבתמיד של חול כ' בבקר, ובשבת לא נאמר בבקר, ומג"א סק"ב הק' דהרי זה במוספין כ' ע"ש, ומקור הרמ"א ממרדכי שבת סי' שצ"ח נא' בתמיד של שחר בבקר בבקר כו', וי"ל דלא קאי אפסוקי תורה ולא נכתב בבקר בבקר, ורק קאי על יחזקאל מ"ו י"ג מוכח דבימי חול מקדימים, ודומה למ"ש ביומא ל"ג: יוקדם דבר שנ' בבקר בבקר וכו', וע' ירחון אוצר החיים תרצ"ב דף ק"ג:ובשבת קי"ח. אלמלי שמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלו, והק' למה ב' שבתות, ועוד אי' בגמ' וירו' דאפי' שמרו שבת א' הי' נגאלין, וי"ל דמחויבים בשבת לשמור תענוג גופני בבשר ודגים, וגם רוחני בקדושה ולימוד, וז"ש ב' שבתות שביתת הגוף ושביתת הנפש, ובאמת הוא שבת אחד, וגם באנשים העובדים כל השבוע להם ניתן שבת ללמוד, ולאותם שילמדו כל השבוע הם יתענגו בשבת באכילה ושתי', וע' רמ"א או"ח ר"צ ס"ב, ומד"ר בשלת סופכ"ה, ומדרש תהלים צ"ה א"ר לוי אם משמרין ישראל אפי' שבת א' כהלכתו מיד בן דוד בא, וע"ע בבנין אריאל פ' בחקתי מ"ש בזה, - גם י"ל כי לטובת ישראל אמר ה' דהלכתא כרבי, יבמות ס"ד: בב' זימני הוי חזקה ויגאלם מיד ולא ימתין על שבת שלישי כדעת רשב"י דדוקא בג' הוי חזקה, ובישמח משה כ' דמצות שבת הוא ש"י תעבוד כו' ואם א' מחלל שבת ולבסוף ישמור שבת א' הלא שבת זה אינו ככתוב בתורה שישבות אחר שיעבוד ששת ימים והוא עבד יותר משש ימים, אבל אם ישמור ב' שבתות אז השבת השני הוא שבת כהלכתו אחר ששת ימי המעשה:עי"ל דתוס' כ' במגילה כ"א. אלמלא בא, בסוף פי' לא, ואלמלי ביו"ד פי' אולי הי', ופירוש שמרו המתנה כמו ואביו שמר את הדבר וישב ל"ז י"א ופי' אלמלא לא שמרו כו' שלא הי' ממתינין בתשובתם עד יה"כ שהוא שבת שבתון, והי' עושין תשובה בכל יום מיד הי' נגאלין, וע"ע בזה"ק יתרו פ"ט, ומהה"ק מווארקי ז"ל ראיתי דבזה"ק עה"פ וקראת לשבת עונג ישעי' נ"ח י"ג דזה הוא תוספות שבת, וצ"ב האיך רמוז, ואמר משום שנ' וקראת ולקרוא לאדם רק אם עומד מרחוק, אבל אם עומד אצלו ל"ש קריאה, ומשום שכ' וקראת לשבת משמע שעוד השבת מרחוק ושמעינן תוספות:וכ' ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם ותיבת לכם מיותר, וי"ל דבפסחים ס"ח: הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם, וז"פ שמא תאמר שתורה צותה לאכול אכילה גסה ז"א כי קדש הוא לכם אפי' הלכם הוא קדש לשם קדושת שבת, וע' קד"ל, וזה"פ שם בשבת קי"ח. כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו, דקשה וכי מענג את השבת והלא את עצמו מענג, והל"ל כל המענג בשבת, וע"כ כנ"ל דצריך לענג השבת ברוחניות בלימוד דשבת מקבל עונג, ולכן יזכה להנתן לו ג"כ משאלת לבו ויתענג גם בעניני הגוף, וז"ש ישעי' נ"ח י"ג אם תשוב משבת רגליך, ר"ל רגילות שלך להתענג בהבלי עה"ז וכו' רק וקראת לשבת עונג אז תתענג על ה' ותקבל שכר על זה והרכבתיך על במתי ארץ, - וע' בגליוני הש"ס שבת שם בשם הרי"ף כל מי שמענג עצמו בשבת, ועי' יראים סי' צ"ט בזה, וברש"י שבת ל"ד. ד"ה עשרתם דכל שהו הוי עונג, וכמ"ש בירו' תרומות פ"ו דמודה ר"ל באסה"נ, והנאה נמי קרוי' עונג. - ובאו"ח ר"צ ס"ש בעה"ב יכבדו שבת בתורה, ות"ח יאריכו בעונג ואכילה, ועמ"ש בזה בפ' יתרו דף קס"ו: וז"פ בזמירות כל זרע יעקב בעה"ב יכבדוהו בדבר המלך ודתו זה לימוד ואמירת תהלים, אבל לנוח בו ולשמוח בתענוג אכול ושתו, כל עדת ישראל יעשו אותו עדת ישראל זה ת"ח:ובפסחים קי"ג. ושבת קי"ח. עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, וק' מביצה ט"ו: לוו עלי ואני פורע עתו' שם, וי"ל ע"פ רוב סמוך לשבת יבואו קונים לחנות, וידמה הסוחר אם יגרש אותם ידלדל, וז"פ עשה שבתך חול שתעשה שבת בעוד חול כו', ולא תבוא לעניות, אדרבה אי' בב"ר ויברך כו' ברכת ה' הוא תעשיר זה השבת, וע"ע בזה בפ' שופטים כ"ב כ"ד והחפץ חיים ז"ל אמר דמיון שילד החולה לפני החנות, הוא ראי' שעדיין דר שם אף שנסע לזמן רב, משא"כ כשנטל השילד מוכח דעקר דירתו מכאן, כן שבת אות ואף שעבר על עבירות עדיין דר בדירתו ולא כן בחילול שבת ניטל האות, וז"ש בעירובין ס"ט. המחלל שבת כופר בכל התורה וע' ע"נ סו"פ תצא משל, עוד אמר אהא דגיטין ל"ה: א' מג' דברים דנחתי מנכסיהון דסיירי נכסיי' בשבתא, והא רואים כמה מחללי שבת מצליחין, וגם הא דריש פאה אלו דברים שאוכל פירותיהן בעה"ז, והלא אנשים שאין בהם מכל הכ' שם ואפ"ה מצליחין. משל א' מרד במלכות והשיבו בחדר ולא נתנו לו מזונות כדי שימות ופרסמו זאת שיראו ועשו תלונות שיראו גודל צערו, ובא א' וראה שנושך את בשרו מגודל הרעב, ושאל מה זאת וספרו לו שנענש ברעב ואמר הלא רואה אני שאוכל ולועס בשר בשיני', ויענו אוי ואבוי על אכילת בשר כזה דבשרו אוכל, כן ה' נותן לרשעים טוב בעה"ז עבור הזכותים הקטנים שעשו ומשלם להם על פניהם, ובזה יהי' אבודין לעה"ב, וז"ש בקהלת ד' ה' הכסיל חובק את ידי' ואוכל את בשרו דייקא:ובשמ"ע במנחה אומרים "מנוחת אהבה" שיקבל שבת באהבה, ולא יהי' עלי' כעול ולפטור ממנו, "ונדבה" שתתן לו נדבה, היינו להוסיף מחול אל הקדש, - ובזמירות המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבא, וק' למה אמר מקודם המאחרים לצאת, ובס' גאולת ישראל הביא דענני הכבוד היו בזכות אהרן, וכשמת נסתלקו וחזרו בזכות משה, וכשמת נסתלקו, א"כ בחיי משה ל"ה צריכים להוסיף מחול לקדש, דתיכף בלילה בא עמוד האש וכן היו יוצאין משבת בחוט השערה, וכשמת משה הי' צריכין להוסיף מחול, ומשה מת בשבת א"כ במוצ"ש התחילו מאחרים השבת, ובשבת השני היו ממהרים לבא. - עי"ל דבשבת פ"ו: לכ"ע בשבת ניתנה התורה, א"כ הי' מתחלה מאחרין לצאת מן השבת הראשון שבו ניתנה התורה, ובשבת השני הי' ממהרים לבא, ואף דשבת במרה ניתנה אפשר דתוספות שבת לא ניתנה במרה רק בקבלת התורה, אמנם הפמ"ג בתבת גמא פ' ואתחנן כ' שמור את יום השבת "את" לרבות תוספות, א"כ ג"כ כאשר צוך ה"א במרה קאי על הריבוי, א"כ מוכח דגם בתוספות נצטוו במרה, וע"כ צ"ל כתירוץ הראשון, וע' ברית דודאים בפתיחה אות ה' דברים נכונים עש"ה ובלקוטים סו"ס בית אהרן דקמ"ד:עוי"ל לפמ"ש בתוספות חדשים פ"ב מ"ז דשבת דלכאו' הי' נר' להקל בביה"ש של ע"ש משום חזקת היום חול ע"ש, והפשט לא זו אף זו, לא זו בלבד שמאחרים לצאת משום חומרא דחזקת שבת אך אף ממהרים לבא מבלי הבט על קולא דחזקת חול וע' מס' סופרים פי"ח ה"ד בשבת מקדימין לבוא ומאחרין לצאת לקרות ק"ש כוותיקין ומאחרין לצאת שישמעו פירוש הסדר, וע"ש בהגרי"ב שהק' מאו"ח רפ"א וע"ש במג"א סק"ב ויד אפרים וע' מגילה כ"ג. ובשבת ממהרין לבוא ומאחרין לצאת, וע' משנת אליעזר מ"ת בדרושי אגדה דף ו' ע"ג - "מנוחת אמת ואמונה" שיהי' אמת שישמור בצנעה כמו בפרהסיא - "שלום ושלוה והשקט" שלא יהי' השבת למחלוקת שאז לך עת, ולכן אומרים אר"א כו' ת"ת מרבים שלום כו' ב' פעמים בליל שבת וביום, לפי שבשבת יש לאדם עת וזמן לעורר מחלוקת וקטטות בביהמ"ד וביהח"ס ובעניני קהלה, וכמ"ש בשבט יהודה דפוס ווארשא צד כ' בשם חכם אוה"ע, רמז לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, "אש המרובה" רק אדרבא התאחדו וזאת המנוחה אשר חפץ ה', וז"פ בגוטין נ"ב. הנהו בי תרי דאיגרו בהו שטן כל בי שימשא איקלע ר"מ להתם עכבינהו תלתא בי שמשא שמעי דשטן אמר ווי אפקי' ר"מ מהתם, דבע"ש בשבאו לביתם הי' להם זמן למחלוקת ועיכב ג"ש דבג"פ הוי חזקה בב"ק כ"ג:, במועד דאם יעברו ג"י, ואינו נוגח חוזר לתמותו, ועתוס' שם דאף ר"מ ס"ל הכי דבחזרה בעינן ג"י, וע"ע יו"ד קפ"ט ס"א ובדו"ע, - וע' בהגהות הגר"א מגרידיץ על המשניות פכ"ה מכלים מ"ש חילוק בין שלום ושלוה ע"ש, וע' בתפא"י אבות פ"ו אות צ"ט חילוק בין צדק למשרים, וע"ע בפי' הגר"א משלי ב' ט' דצדק הוא להטיב לבריות, ומשרים בינו לבין המקום "ובטח" שתהי' לך בטחון שלא יהי' לך היזק ע"י שמירת שבת וזה"פ יציאת שתים שהן ארבע ההוצאות שמוצא על צרכי שבת יחזיר לו כפלים, וע' או"ח רצ"א:ובלימודי ה' סי' קפ"ג, נסתפק במי שאין לו לקיים מצות עונג שבת רק בדבר איסור אי דוחה ל"ת, וכמ"ש בס' יראים סי' צ"ט דמדאו' מצוה לאכול בשבת, ועתש"ו הרשב"א תרי"ד, ופמ"ג או"ח רמ"ב בא"א סק"ב, ושד"מ מ"ז סק"א, שו"ת כתב סופר או"ח ע"א, ובהגהות משנת חסידים על ס"ח דפוס לבוב סי' רס"ב:

16 מעילה פתח ↗

מַחְשָׁבָה – לָא קָא עָבֵיד בְּיָדַיִם, מַהְנֵי לֵיהּ זְרִיקָה לְאַפּוֹקֵי מִידֵי מְעִילָה.

18 מעילה פתח ↗

אֲבָל זָרַק, מַאי? הָכִי נָמֵי דְּאֵין מוֹעֲלִין בּוֹ? אַמַּאי קָתָנֵי סֵיפָא: בְּקָדָשִׁים קַלִּים – אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ?

19 מעילה פתח ↗

לִיפְלוֹג בְּרֵישָׁא, וְלִיתְנֵי: לִפְנֵי זְרִיקָה – מוֹעֲלִין בּוֹ, לְאַחַר זְרִיקָה – אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ! הָהוּא וַדַּאי מְסַיַּיע לֵיהּ.

20 מעילה פתח ↗

לֵימָא הוֹאִיל וּמְסַיַּיע לֵיהּ סֵיפָא מְסַיַּיע לֵיהּ נָמֵי רֵישָׁא? קָדָשִׁים קַלִּים – פְּסִיקָא לֵיהּ, הָכָא – לָא פְּסִיקָא לֵיהּ.

24 הגהות יעב"ץ פתח ↗

רש"י ד"ה בסוף העמוד ראה מה וכו' שאל לו צ"ל לי:

1 והא - עלה דההיא דקומץ פיגול קתני אם אחרים מביא לידי פיגול כלומר השיריים במחשבה דקמיצה לחודה הוא עצמו הקומץ לא כ"ש ואמרינן התם במסכת זבחים מאי קאמר ה"ק אם אינו חשוב בהאי פגול דפגל בקומץ לחוד כפגול גמור דכיון דהעלהו למזבח דפקע פגולו ממנו כשאר פיגולים היאך מביא אחרים השיריים לידי מעילה אלא ודאי פקע פגולו ממנו ומביא השיריים לידי מעילה. אלמא דמחשבה דקומץ לחוד הוי פיגול גמור וה"ה במחשבה דשחיטה לחודה וקתני דקדש הלחם דמביא לידי מעילה וקשיא לרב גידל:

2 אמר רב גידל הא נמי דקתני אם אחרים מביא לידי פיגול ה"ק איסורא דמייתא כו' - דלא אמר דבקמיצה לחוד הוי פגול אלא ה"נ דפגל בקמיצה ופגל נמי בהקטרה כדאמרינן לעיל:

3 האמר אילפא - בפרק כל הזבחים זבחים דף כט::

4 מחלוקת וכו' - דקאמר רבי יהודה במתני' אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פיגול וחייבין עליו כרת ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן פיגול פסול ואין חייבין עליו כרת דעיקר פיגול דחייבין עליו כרת הוי במחשבת אכילה חוץ לזמנו וחכ"א זה וזה פסול ואין חייבין עליו כרת ואמר אילפא מחלוקת וכו' דר' יהודה סבר אם מחשבת הזמן וכו' ורבנן סברי להכי אין בו כרת דעירוב מחשבות הוי חוץ לזמנו וחוץ למקומו בזבח אחד ולהכי אפילו בשתי עבודות פסול ואין בו כרת הואיל ולא הויא כולה במחשבת חוץ לזמנו. ולהכי קרי לשני סימנין ב' עבודות משום דקסבר ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכי שחט סימן אחד עבד פלגא דשחיטה:

5 אבל בעבודה אחת - כגון בסימן אחד שחישב בחציו חוץ לזמנו וחציו חוץ למקומו:

6 דברי הכל עירוב מחשבות הוי ואין - בו כרת אבל פסול הוי. ומ"מ אשכחן לר' יהודה דאם מחשבת הזמן קדמה בשחיטה לחודה הוי פיגול וא"כ לרבנן אם לא חישב בה אלא חוץ לזמנו לחודה בשחיטה הוי פיגול וחייבין עליו כרת אלמא דבמחשבת שחיטה לחודה פיגול הוי וקתני קדש הלחם דפיגול מייתי קדשים קלים לידי מעילה וקשיא לרב גידל:

7 אמר לך רב גידל ה"נ לא אמר דבמחשבת שחיטה לחודה פיגול אלא לכי זריק תיגלי מילתא אי בעבודה אחת עירב המחשבות אי בשתי עבודות דאי חשיב בשתי עבודות לכי זרק הדם במחשבת פיגול הוי פיגול לרבי יהודה כדאית ליה ולרבנן כדאית להו ואי בעבודה אחת דברי הכל לא הוי פיגול אבל מ"מ לעולם לא מיקבע בפיגול עד דזריק והתם ה"ט דקדש הלחם דשתק בזריקה דלא פיגל אלא בשחיטה לחודה אבל אם פיגל בזריקה נמי לא מייתי קדשים קלים לידי מעילה כדרב גידל:

8 אי הכי - תיקשי ליה נמי דקאמר דעד דזריק לא הוי פיגול דלטעמיה גבי תודה נמי לא הוי פיגול עד דזריק אם כן קשיא ליה הא מאי קדש הלחם דקאמר לאו לחיוביה במעילה אע"ג דהשתא הוי פיגול גמור דפגל בזריקה אלמא זריקת פיגול מביאה לידי מעילה בקדשים קלים:

9 לא מאי קדש הלחם ליפסל - קדש דבעי שריפה דלא הוו כחולין אבל לא למעילה וכדרב גידל:

10 לימא מסייעא ליה - לרב גידל:

11 הפיגול לעולם מועלין בו לאו אע"ג דאיזריק דם - לשם פיגול והיינו כרב גידל דאמר אינו מוציא מידי מעילה בקדשי קדשים:

12 לא - כי קתני לעולם מועלין בו דלא זריק קא מיירי ולא מסייע ליה:

13 אי דלא זרק - לשם פגול פשיטא דמועלין בו:

14 אלא לעולם בדזרק קא מיירי - ואפילו הכי לא מסייע ליה דכי תניא דלעולם מועלין בו אפילו לאחר זריקה בעולה הואיל ולגבוה היא דאין בה היתר לכהנים ולא מיירי בחטאת ואשם:

15 לעולם בחטאת ואשם מיירי דאי בעולה פשיטא מאי למימרא:

16 ועוד - מסיפא נמי דיקא דקתני לן דמה והוא הדין לפיגול אע"פ שחזר וזרקו מועלין בו דאין מוציא מידי מעילה:

17 אי אמרת בשלמא בחטאת - להכי דייקינן דה"ה לפיגול שאם פיגל בו אע"פ שחזר וזרקו מועלין בו:

18 אלא אי אמרת בעולה צריכא למימר - דמועלין בה הא כולה לגבוה היא אלא ש"מ בחטאת מיירי וה"ה לרישא:

19 סיפא ודאי מסייע ליה - לן דמה כו' דמיירי לאחר זריקה בהדיא ודייקינן ה"ה דפיגול דזריקה אינו מוציא מידי מעילה:

20 נימא הואיל ומסייע ליה סיפא מסייע ליה רישא - דנימא נמי בחטאת מיירי וקאמר לעולם מועלין בו דמשמע אע"ג דזרק:

21 וקא פריך ומסיפא נמי מי פשיטא ליה דמסייע ליה דילמא לעולם אימא לך דלא מסייע ליה דאמרינן דלא דמי לן דמה למחשבת פיגול:

22 ומהדר ליה אמאי לא דמי ומאי שנא כלומר מה הפרש יש בין פסול לן לפסול פיגול:

23 וא"ל ודאי לא דמו דאימא לך הלנה דקעביד איסורא בידים - שהיה לו לזורקו והלינו דהיינו דקעביד ליה פסול בידים דלגבי מחשבה דפיגול חשיב ללינה מעשה בידים הילכך קנסינן ליה דלא תיהני ליה זריקה לאפוקיה מידי מעילה אלא מועלין נמי לאחר זריקה:

24 אבל מחשבת פיגול לא עביד מעשה בידים - אלא פסול מחשבה אימא לך דלא קנסינן ליה ומהני ליה זריקה לאפוקיה מידי מעילה ודלא כרב גידל ורישא בעולה קמיירי כדאוקימנא ברישא:

25 ה"נ דאין מועלין בו - דזריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה והיינו כרב גידל:

26 אמאי קתני סיפא - דההיא הפיגול בקדשים קלים אין מועלין בו כלומר אפילו לאחר זריקה דלאו קדשי ה' נינהו:

27 ליפלוג ברישא בדידיה וליתני לפני זריקה מועלין בו לאחר זריקה אין מועלין בו - אלא מדלא פליג הכי ברישא אלא בסיפא לימא בדאע"ג דזריק מיירי רישא דמועלין בו וסיפא מסייעא לרב גידל:

28 ההוא ודאי - סיפא דקתני בקדשים קלים אין מועלין:

29 מסייעא - לרב גידל דאיהו נמי הכי קאמר ואינו מביא לידי מעילה בקדשים קלים:

30 לימא הואיל ומסייעא ליה סיפא - כדאמרן דודאי מסייעא ליה נימא נמי רישא דבאע"ג דזרק מיירי:

31 א"ל רישא ודאי לא תסייע ליה - דרישא מיירי בדלא זרק כדאמרן והא דדייקת אבל זרק מאי ה"נ דאין מועלין אמאי קתני סיפא כו' ליפלוג ברישא אין ה"נ דמצי לפלוגי ברישא אלא משום הכי תנא סיפא בקדשים קלים אין מועלין בו הואיל ופסיקא ליה למלתא דבין לפני זריקה ובין לאחר זריקה אין מועלין בו באימורין הואיל וזריקת פיגול היא מש"ה חביבא ליה טפי מההיא הפלגה דרישא דלא פסיקא ליה מילתא הואיל דלפני זריקה מועלין בו ולאחר זריקה אין מועלין בו כדדייק ברישא הילכך לא תני לה ולעולם לא מסייע ליה לרב גידל:

32 ראה מה אתה שואלני - שאל לו הא דקתני במתני' שעת היתר שחיטה שנינו דכיון שנשחטה כתקנה בלא פסול היינו שעת היתר ואע"ג דשוב נפסלה יצאת מידי מעילה:

« רש"י על מעילה ג׳ ע״ב:ט״ו רש"י על מעילה ה׳ ע״א:א׳ »